א. בחלומות קורים הרבה דברים מוזרים, אבל מבחינתי המוזר מכולם, בקטגוריה משל עצמו, הוא הזיכרון הכוזב. לפגוש בהתרגשות חבר ותיק, או לחזור לבניין שאנחנו מכירים היטב, ואז להתעורר ולהבין שאין ולא היו אדם או בניין כזה. יש מקומות שבזמן חלום ממש זכרתי שביקרתי בהם בחלומות קודמים, אבל אולי תחושת המוכרות נולדה יש מאין בחלום, עבר דמיוני?
ב. השירים שלי הם בדרך כלל סיפורים. אני מוצא סיפוק מיוחד באפשרות להשתמש בהם בביטויים כמו "שוב" ו"כמו תמיד", כי במרחב המצומצם של השיר, הם יוצרים פתאום עומק, עבר. אם "שוב דניאל קרא 'שכחתי את המזמרה!'" זה אומר שלפני שהתחיל השיר הוא כבר אמר את זה. לפתע אנחנו מאמינים שהוא לא רק סטטיסט לרגע בשיר, אלא דמות עם היסטוריה שאנחנו אלה שפוגשים אותו לרגע. זה קצת כמו להציב מראה בחדר קטן, שמרגיש לפתע הרבה יותר מרווח.
ג. יש סדרות שממציאים בהן לפתע עבר. מישהי אומרת "הוא תמיד עושה את הדבר המעצבן הזה", מראים לנו מונטאז׳ שלו עושה את זה בכמה הזדמנויות, והופס זאת עובדה. בפעם הראשונה שפגשתי בזה התקוממתי, הרגשתי שזאת אוזלת יד תסריטאית. רוצים שלדמות יהיה הרגל מעצבן? תבנו אותו מראש בתסריט עשרה פרקים אחורה! עם הזמן למדתי להתייחס לזה יותר בקלילות וקיבלתי את זה ככלי תסריטאי לגיטימי, אפילו קריצה משעשעת של הכותבות לצופות.
ד. יש הסכמה כללית על כך שאת העבר אי אפשר לשנות. זה כמובן נכון במידה רבה, מה שקרה קרה. מצד שני, היחס שלנו לעבר והתחושה שלנו מה בעצם קרה בהחלט יכולים להשתנות. חוויות מאוחרות יותר יכולות לשנות לחלוטין את הרגש והסיפור שאנחנו מספרים על מאורע. אני למשל איבדתי לפני שנים לא מעטות תיק, זה היה ממש מעצבן ומדכדך, חיפשתי אותו באבדות ומציאות של חברת דן, הלקיתי את עצמי על חוסר האחריות שלי, ולבסוף המשכתי הלאה. לזמן מה זה היה סוף הסיפור, אבל אחרי כמה חודשים התקשרה אליי מישהי שמצאה את התיק, שהיה תלוי כל הזמן הזה על וו באיזה חדר שישבתי בו לרגע. נפגשנו כדי שתחזיר לי את התיק, התאהבנו והיינו זוג ארבע שנים.
אפשר לנסות לשנות את הסוף של סיפור גם בכוונה.
