ב -1985 יצא לאור שיר עם נקי של אהוד מנור ומתי כספי, וכשלושה עשורים לאחר מכן התפרסם על סבון וחיסכון של ג'יין בורדו, שכתבה והלחינה דורון טלמון. על אף הנושא המשותף אלה שני שירים שונים מאוד. האחד הוא ציבורי וחגיגי, בעוד שהשני הוא אינטימי, אישי ויומיומי.
רגע עדין ופרטי מאוד
מכיוון שהוא פחות ידוע, אתחיל עם המאוחר מביניהם. טלמון פותחת את השיר כך:
בבועות של סבון אתה משתקף
כל סוד של הגוף אותי משתף
ושוטף עם המים
שלא ישרוף בעיניים
ואותי רואה גם בעיניים עצומות
בבועות של סבון אתה משתקף
בין זרועותיי אתה מתעטף
ונוטף עם המים
כשסגורות העיניים
ואותי רואה גם בעיניים עצומות
זה רגע עדין ופרטי מאוד. בדרך כלל אחרי גיל מסוים אנחנו מתקלחים לגמרי לבד, יש אנשים שזה אחד מהרגעים היחידים שלהם ביום רק עם עצמם. להתקלח עם מישהו או מישהי מבטא אמון גדול וקרבה, והשיר מתאר את הסיטואציה הזוגית הזאת בצורה מקסימה. בן הזוג עומד חשוף, אבל הסצנה לא אירוטית או סוערת גם כשהיא עוטפת אותו בזרועותיה, אלא פשוטה ומוכרת. זאת כנראה לא המקלחת הראשונה שלהם יחד. ניכר שאכפת לה ממנו, והיא מרגישה שגם הוא רואה אותה ואכפת לו ממנה.
נמשיך אל הפזמון, שמתבל את השיר בהומור ומציע הסבר פרקטי למקלחת הזוגית, חיסכון בהוצאות הבית:
אז בוא נתקלח בשניים
ונוזיל ת'חשבון של המים
כך נחסוך אגורה או שתיים
וניסע לטיול לשבועיים
לא התאהבות חדשה וסוערת
בזמן הפזמון הספיקו השניים להתלבש, אולי גם לאכול משהו ולצפות בסדרה או סרט, כי בבית הבא הם כבר מכורבלים על הספה:
בין שמיכות של סלון אתה מנמנם
מלטף לי ת'יד שלא ארדם
וחולם על שמיים
שנינו יחד בהולנד על אופניים
כי אותי רואה גם בעיניים עצומות
בדרך כלל שירים על זוגיות מתארים דרמה גדולה של התאהבות או פרידה, לא נפוץ לפגוש בשיר שמתאר שגרה זוגית
טלמון מעבירה אותנו לכאן באלגנטיות כשהיא מקבילה בין השורה שפותחת את השיר לשורה שמתארת את הסצנה החדשה וחורזת ממרחק בין "בועות של סבון" ל"שמיכות של סלון". התיאור מחזק את הרושם שזאת זוגיות מתמשכת ונינוחה, ולא התאהבות חדשה וסוערת. בדרך כלל שירים על זוגיות מתארים דרמה גדולה של התאהבות או פרידה, לא נפוץ לפגוש בשיר שמתאר שגרה זוגית.
אגב, שמתן לב שבני הזוג לא החליפו אפילו מילה? כל התקשורת שמתוארת ביניהם היא במבט ובמגע. זה שיר מלא אינטימיות ורוך, שלא מופיעות בו ולו פעם אחת מילים כמו אהבה, לב, או תיאור של מראה חיצוני, אבל אנחנו מבינים היטב מה חשים גיבוריו. דוגמה מעולה להמלצת הכתיבה הידועה show, don't tell.
טקס היטהרות לאומי
גם בשיר עם נקי אין דיבורים ויש מעשים, אבל יש לו אווירה שונה מאוד. אהוד מנור פותח אותו כך:
ערב יום שבת,
שעה חמש עד שש,
וכל אחד כמעט
שוב מתחדש.
בכל שבעה ימים
המקלחות שרות,
המים שוב חמים
בצינורות.
שביל באמצע שביל בצד,
חפופים אחד אחד.
איזה נקיון וסדר,
איזה יופי של מצעד.
האווירה היומיומית והזוג הספציפי שפגשנו בשיר הקודם מתחלפים במבט רחב על הציבור שמתנקה ומצטחצח לקראת בוא השבת. הכל מסודר: דברים קורים בשעה וביום הנכון בשבוע, המים זורמים בצינורות, השיער מסורק. בין כספי למנור היה קשר מיוחד ופורה מאוד. בראיון מרתק ליואב קוטנר מספר כספי שכשנתן למנור את הלחן הזה אמר לו שבפזמון הוא שומע את המילים "שביל באמצע שביל בצד" ומשם מנור המשיך את השיר. אני מנחש שהשורה "איזה יופי של מצעד" נולדה מתוך חריזה לקצה החוט שסיפק כספי, אבל בעצם די מפתיע לפגוש מצעד בשיר על מקלחת. זה נותן לשיר אווירה ציבורית וממלכתית, מה שמתחבר לכותרת, "שיר עם נקי". בניגוד לשיר האישי והאינטימי של טלמון, אין כאן זוג מסויים ברגע קטן אלא טקס היטהרות לאומי. אני זוכר שעוד מגיל צעיר תהיתי מה הכוונה במשפט "בכל שבעה ימים המקלחות שרות" – מתקלחים רק פעם בשבעה ימים? שבעה ימים כמו בביטוי העתיק seven seas, זאת אומרת “בכל רחבי העולם”? זה עדיין מסתורין מבחינתי.
ציבור המתרחצים של אהוד מנור
אחרי הפזמון המדבק, שקשה להפסיק לזמזם במשך כמה ימים כל פעם אחרי ששומעים אותו, מגיעה השקה בין השירים – התייחסות לחשבון המים. אבל בניגוד לזוג החסכן של טלמון, לציבור המתרחצים של מנור עוד כמה שקלים כנראה לא מהווים דאגה:
מים וסבון,
חשמל דופק שעון,
ולא עושים חשבון
עם החשבון.
מי בושם לפנים,
וחולצת שבת יפה,
וזוג של לבנים
להחלפה.
האווירה החגיגית מודגשת, ממש אפשר להריח את האפטר שייב והחולצות המגוהצות. התחתונים להחלפה מזכירים בחיוך את הפרטיות של המקלחת ואת זה שאנחנו מציצים לתוך רגע אישי וביתי, אבל מנור שומר מרחק מכבד ולא מתקרב מעבר לכך, בשיר הזה לא ניכנס עם הדמויות למקלחת.
להשתזף בירקון
אחרי הפזמון הבא, מנור מתאר בחרוזים חינניים איזו השפעה עמוקה יש לחווית הרחצה:
רגע של חלום
לגוף ולנשמה
כולם אומרים שלום
ומה נשמע.
אפילו גוף חורק
הוא מרגיש פתאום טרי,
וכל אחד שורק
שיר עם נקי.
עצמות חורקות מתחלפות בשפתיים שורקות, הרחצה משפיעה על הגוף ועל הנפש, וכששני אלה מחודשים ורעננים אנשים פנויים להיות אדיבים ואכפתיים כלפי זולתם. שימו לב שמנור מתאר את חוויית המקלחת לאורך כל השיר בלשון רבים. שורות כמו “המקלחות שרות”, "כולם אומרים שלום" וכמובן השורות הסוגרות את השיר "וכל אחד שורק שיר עם נקי" מדגישות את זה שהשיר מתאר חוויה כללית ולא אישית.
.
“על סבון וחיסכון” מסתיים ברצף של פזמונים חוזרים שבהם השורה האחרונה הולכת ומאריכה את החופשה הנכספת:
כך נחסוך אגורה או שתיים
וניסע לטיול לשבועיים
…
וניסע לטיול לחודשיים
…
וניסע לטיול לשנתיים
אבל השורה שסוגרת את השיר נראית כהכרה בזה שהטיול הוא פנטזיה רחוקה, הם יסתפקו בביקור בפארק העירוני:
…
כך נחסוך אגורה או שתיים
נשתזף בירקון בינתיים
בפוסט הבא אעסוק בשיר מקלחת משלי, המקלחת של סוף היום. כמובן שלא אנתח אותו כמו את השירים האלה, זאת משימה שאשאיר לאחרים, אבל אספר איזו שורה נשארה מחוץ לשיר, איך ביקור בחנות רהיטים בשוק הפשפשים השפיע על העיבוד שלו, ולמה אנשים בקהל נופפו בשלטים בזמן שהקלטנו אותו באולפן.
