מתישהו בחטיבת הביניים החברים שלי שניגנו בכלי נשיפה עברו לנגן בגיטרה כדי להיות מגניבים יותר, אבל אני התעקשתי להמשיך לנגן בחצוצרה. עם הזמן עברתי לכלי נשיפה נמוכים – טובה וטרומבון – אבל נשארתי בעולם מוזיקלי מקביל. כשכולם הקשיבו לנירוונה ואיפה הילד אני שמעתי את מיילס דיוויס וצ'ארלי מינגוס, וכשרוב בני גילי ניגנו רוק חיפשתי עם מי לאלתר ג'אז. אני עושה מוזיקה כבר מעל לעשרים שנים, והקלטתי עיבודים לשירים שלי עם המוני כלי נשיפה והקשה, בשירת אקפלה, עם אקורדיון, קנון, אפילו יוקללה, רק לא גיטרה. אבל החרם הסתיים, במיני אלבום רק דבר אחד של הקולות הצפים, מופיעים לראשונה צלילי הגיטרה בשירים שלי.
מכבש ענקי מנסה להכריע אותי
למה זה לקח כל כך הרבה זמן? גיטרה היא לא רק כלי נגינה, היא כבר סמל תרבותי. איזה מילים ותמונות קופצות לך לראש כשאת.ה חושב.ת על גיטרה? בשביל הרבה א.נשים בחברה שלנו היא מסמלת מוזיקה, חופש וביטוי אישי. אבל בשבילי, גיטרה סימלה להיות כמו כולם, הג'ינס של כלי הנגינה, וזה כנראה קצת הפחיד אותי. כילד בבית הספר גיליתי שלפעמים ממש לא נוח למערכת ולסביבה שאת.ה לא כמו כולם. זה מפריע לעניינים להתנהל חלק, דורש עוד תשומת לב, לא נעים בעין. הרגשתי שמכבש ענקי מנסה להכריע אותי ולגרום לי להתיישר ונלחמתי בחזרה, מה שלא היה נעים לאף אחד מהמעורבים. אמנם כשאנשים שומעים את זה היום הם מרימים גבה בתמיהה, אבל נחשבתי בבית הספר לילד בעייתי, עושה צרות שהשם שלו הוא מילה נרדפת לכאב ראש. הגאולה שלי באה כשהוריי העבירו אותי לבית הספר הדמוקרטי בחדרה, שם פרחתי ובדיוק אותן תכונות שבגללן נחשבתי לבעייתי קודם הפכו אותי לאחד מהחברים המוערכים בקהילה.
אבל איך כל זה קשור לגיטרה?
אני חושב שהתרגלתי להתרחק מהזרם המרכזי, לעשות דברים אחרת. לגדל צמה מהקודקוד ולנגן בכלי נגינה שנראה כמו הכלאה בין טובה לנחש חנק היו גם דרכים לומר בצורה שלא משאירה מקום לספק שאני שונה ולא מתבייש בזה. יש הרבה דברים טובים בלתת קצת פחות מקום למה שיחשבו עלינו ולהקשיב קצת יותר למה שמושך אותנו, לטעם האישי שלנו, אבל זה גם יכול להפוך לשטיק, משהו אוטומטי, לעשות דווקא מה שהאחרים לא עושים, והמקום הזה אף פעם לא משך אותי. עם השנים כל מיני חוויות ריככו את הרתיעה שלי מהגיטרה: שיתוף הפעולה של ברי סחרוף עם מארש דונדורמה בהקלטה והופעה, נגינה בלהקת הרוק "הפשרות", ואולי ההשפעה הכי מתמשכת וחזקה – לשמוע את המוזיקה שזוגתי מאזינה לה ביומיום ולשיר איתה שירים בסלון כשהיא פורטת על הגיטרה הסדוקה והנאמנה שלה.
עם הזמן ראיתי כמה הגיטרה שימושית וגמישה, ובשלב מסוים הבנתי שהיא ממש מתאימה לקולות הצפים. את גיא רודוביץ' פגשתי כששנינו הופענו באותו ערב גב אל גב על אותה במה. מאוד נהניתי לשמוע אותו שר ומנגן, ואחרי ההופעה גלשנו לשיחה ארוכה על כתיבת שירים. לא עבר הרבה זמן עד שהצעתי לו להצטרף לקולות. נגינת הגיטרה המגוונת, העשירה והיצירתית שלו הקסימה אותי וגרמה לי להבין- כמה אוזניי היו אטומות לכלי הנהדר הזה.
הנה קצוץ שיער ומאושר, שמתחיל עם הגיטרה של גיא, בפריטת אצבעות מלאת תנועה וחופש, שממשיכה לרקוד ולתפוס מקום גדול לאורך כל השיר.
